חג'בי דוד ואח' נ' מע"צ-החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

החלטה

עיינתי בכתבי הטענות והחלטתי לדחות את הבקשה, ככל שהיא נוגעת, לפסיקת "פיצויים מן החסד". הדרך שאותה התווה בית המשפט העליון בפסק דינו בע"א 8622/07 רוטמן נ' החברה הלאומית לדרכים בע"מ (15.2.12) ("עניין רוטמן") היא שתשלום פיצויים מן החסד, על יסוד סעיף 7 של פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) היא עניין המסור לסמכותו של שר התחבורה ואת החלטתו ניתן להעמיד לביקורת שיפוטית יחד עם תביעה לפיצויי הפקעה.

בבקשה הנוכחית טוענים המבקשים שהחלטת שר התחבורה מתמהמהת ולכן ראוי שבית המשפט ייקח לידיו את הסמכות וישקול את סוגיית הפיצויים מן החסד, בנסיבות העניין הנוכחי, במקומו של שר התחבורה.

לא מצאתי בטענות המבקשים בסיס מספיק לעשות כן ולכן החלטתי לדחות את הבקשה. הפעלת הסמכות בהתאם לסעיף 7 לפקודת הדרכים היא עניין לשר התחבורה ואין מקום שבית המשפט יעשה כן במקומו. מעיון בתשובת משרד התחבורה ניתן ללמוד על הנסיבות שבעטיין התעכב הטיפול בבקשת המבקשים ולא שוכנעתי שמתקיימות נסיבות המצדיקות בית המשפט ייטול לידיו את סמכות שר התחבורה ויפעילה במקומו. זו אף זו, ממסמך הקריטריונים לתשלום פיצויים מן החסד (נספח א' לתשובת המבקשים) עולה כי יישומו מצריך ממילא בירור עובדתי ברמת פירוט כזו או אחרת, ומשמעות הדבר שבגדר הליך זה יידרש בית המשפט לשוב ולברר תשתית עובדתית לאחר שביום 20.9.11 כבר ניתן פסק דין בתובענה. בהחלטתי מיום 30.7.12 (בקשה 24) התייחסתי לטענת המבקשים, שעתרו להתליית המשך הדיון בתיק עד למתן החלטתו של שר התחבורה, וציינתי כי יש טעם בטענתם שלא יידרש בירור עובדתי פעם נוספת כי אם רק בחינה של הפעלת שיקול הדעת על ידי שר התחבורה. בבקשה הנוכחית (בקשה 27) עותרים המבקשים לכך שבית המשפט יפעיל את שיקול הדעת במקומו של שר התחבורה וזוהי כמובן מערכת נסיבות אחרת, שכאמור מצריכה בירור עובדתי ומשום כך, אין מקום להיעתר לבקשה.

בפסק הדין שניתן ביום 20.9.11 הותרתי את שאלת פסיקת ההוצאות ושכר טרחת עורכי דין לשלב מאוחר יותר וגם עניין זה הועלה על ידי המבקשים בבקשה הנוכחית (סעיף 18). בעיקרו של דבר, יש ממש בטענות המבקשים בפסקה ג' של בקשתם אולם, מצאתי חוסר עקביות בטענותיהם שכן מצד אחד, הם מפנים להחלטות שיפוטיות ולכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מינימלי, תשל"ז - 1977) וטוענים שיש לפסוק למבקשים לפחות 15% מן הסכום שנפסק ומן העבר האחר, הם טוענים (בסעיף 62) שקיימים הסכמי שכר טרחה בין המבקשים לבין באי כוחם שנקבע בהם שיעור שכר טרחה הנע בין 9% ל- 18% והם זכאים לכן לתשלום שכר טרחת עורך דין על בסיס הוצאה ממשית (בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי בע"מ נ' הרשות המוסמכת (30.6.05)).

במצב עניינים זה, אני מחליט כי המבקשים יגישו בקשה לתשלום שכר טרחה והוצאות אשר תכלול פירוט של הסכמי שכר הטרחה שבין כל אחד מהם לבין באי כוחם. ככל שלא קיים הסכם שכר טרחה בין מי מן המבקשים לבין באי כוחו, יצוין הדבר במפורש. כמו כן, יפרטו המבקשים בבקשה את שומת ההוצאות שהם טוענים שנשאו בהן ושעל המשיבה לשפותם בגינן.

לאחר שתוגש הבקשה, תוכל המשיבה 1 להשיב עליה והמבקשים יוכלו להשיב לתשובה.

בכפוף לאמור לעיל, נדחית הבקשה.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ג, 18 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

קלדנית: סיגל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: